מוטיב האור בחנוכה – בין ניסים למעשים

חנוכה – מוטיב האור בין ניסים למעשים

חנוכה בתרבות היהודית סובב סביב מוטיב האור – אנו מדליקים נרות בחנוכייה כדי להאיר את הבית כשבחוץ מחשיך מאוד מוקדם.

ספר בראשית פותח בתיאור הכאוס – התוהו ובוהו עד ראשית הבריאה שהחלה בבריאת האור. במעשה בריאת האור ביום הראשון מתבטא הסדר – ההיגיון האלוהי שאתו אפשר להתחיל לעצב את העולם.

כך התבונה האנושית התבטאה במה שכונה בתקופה המודרנית "עידן הנאורות". הפילוסוף עמנואל קאנט תבע את מושג המפתח: "אזור אומץ להשתמש בשכלך". בכל אחד ואחת מאתנו טמונה היכולת למצוא את הדרך הנכונה לנו, להגיע להארה.

התלמוד הבבלי (מסכת חגיגה יב, א) מתאר כיצד אלוהים גנז את האור מבני דור המבול ודור הפלגה בעקבות החטאים הרבים וטמן אותו בצדיקים.

מי הם אותם אנשים? אולי בכל אחד ואחת מאתנו טמון אותו אור גנוז.  כמו בשיר הילדים: כל אחד הוא אור קטן.

התנועה החלוצית לקחה את מוטיב הנס ועשתה ממנו מעשה אדם. העלייה, ההתיישבות, בניין הארץ זה מה שהביא את האור בהגשמה החלוצית. כך כתב החלוץ אהרון זאב בשנות השלושים:

"נֵס לֹא קָרָה לָנוּ – פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ., לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָ עָלִינוּ, מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ".

החלוצים, אנשי העשייה שבנו את המדינה גילו את האור הגנוז מעצם נקיטת הפעולה ולקיחת אחריות על חיי מעשה.

ביאליק המשורר הלאומי כתב: "לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר, אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי [..] כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא".

ביאליק מדגיש את תהליך עבודת היצירה הדורש מאמץ רב.

אולי נשכיל כמותו להבין שבכוחנו טמונה היכולת להגיע לאור אך צריך לעבוד קשה כדי להשיגו במעשה היצירה – בכוחנו ליצור את חיינו.

אשתף ברגע אחד של אור משלי: כשהילדים שוכבים לישון בלילה אז יש מן שקט כזה שמאיר את הבית.

קטע משיר שכתבתי: "רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתִּתְעַטֵּף בּשְׂמִיכָה עִם נְשִׁיקָה וּבַקָּשָׁה מְנֻמְנֶמֶת שֶׁלְּךָ שֶׁאַשְׁאִיר בְּחָרִיץ הַדֶּלֶת קְצָת אוֹר אֲנִי נִכְנָס לַמִּטָּה וּמִתְכַּסֶּה בְּאוֹר".

בחג הזה יכול כל אחד בתוך החושך למצוא את האור הגנוז בו ולהביאו לידי ביטוי בחייו, עם משפחתו וזולתו.

נברך שכולנו נזכה לחלוק יחד מן האור והטוב שיש בעולם. חג חנוכה שמח.