שירת הים נס תרבותי

פרשת בשלח מכילה בתוכה נסים רבים שביניהם קריעת ים סוף

הפסוק "וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד פס' טז)

מתאר מעשה פלאי בו מנחה אלוהים את משה לקרוע את הים ולאפשר לבני ישראל להיחלץ לחופשי מאימת מרכבות מצרים. 

בחג הפסח אנו חוגגים עם ההגדה ושרים: "שעשה ניסים לאבותינו" כדי לציין את האותות והמופתים הכרוכים ביציאת מצרים: כמו עשרת המכות, וקריעת ים סוף.

 אני מבקש לברר כאן מה משמעותו של הנס בימינו? האם גם היום קורים לנו ניסים? האם כדאי לסמוך על ניסים?

מבחינה הלכתית קבעו חז"ל את העיקרון, ש"אין סומכים על הנס"" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף סד עמ' ב)                                                      

 כך שלפי חז"ל אסור לאדם להביא את עצמו למצב מסוכן שבו יגיד אלוהים יעזור לי ויעשה לי נס.

אם כך מה אנו יכולים לקחת מקריעת ים סוף? שכל כולו מעשה נסי?

המפעל החלוצי שחידש את ההתיישבות היהודית קבע גם הוא שאין לצפות לנסים ויש לנקוט במעשים. כדי לכונן עצמאות יהודית יש לפעול להשיגה. כך קובע השיר "אנו נושאים לפידים" של אהרון זאב איש תנועת העבודה.

 "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו" הפזמון הזה מדגיש את אי התערבות האל בנעשה, ואת האמונה ברוח האדם

מה שלקחו החלוצים ממעשי הנסים שבמקורותינו, במקרה הזה נס פח השמן של חנוכה, כמוהו כקריעת ים סוף  את היותם מקור ההשראה תרבותי לסיפור שלנו כעם. בסמלים המשותפים במה שמחבר אותנו.

בימינו אנחנו ממשיכים ומקיימים את סדר פסח וקוראים בהגדה על הנסים לא בהכרח מתוך אמונה שהתרחשו. אלא מתוך תחושת החיבור לשרשרת הדורות של המסורת והתרבות היהודית.

אחד העם במאמרו על משה קבע שאין טעם להוכיח באמצעים מדעיים את קיומו של משה ויציאת מצרים. מבחינתו זה לא חשוב אם היה או לא היה מה שחשוב זה הסיפור שמלווה אותנו לאורך הדורות בכל תפוצות ישראל. ואני מצטט מתוך מאמרו:

 "אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּרות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה"

מכאן שהנס של קריעת ים סוף במטה של משה הוא בכך שהסיפור הזה מלווה אותנו אלפי דורות. זה דבר מאוד מיוחד שמאחד אותנו כעם ושחשוב לשמור עליו.

הנס מטבעו הנו מעשה של ישות עליונה הוא מפר את חוקי הטבע ומשחק בו כפי שעושה אלוהים דרך המטה של משה בקריעת ים סוף.

אנו עומדים בפני חג ט"ו בשבט שבו אנו חוגגים את הטבע, שרים שירי הלל לאילנות ויוצאים לנטיעות. גם כאן כמו בפסח יש שילוב מדהים בין מקורות חז"ל שציינו ארבעה ראשי שנים אתם נמנע ט"ו בשבט אותו חגגו מקובלי צפת בסדר ט"ו בשבט שאנו מקיימים היום בכל גני הילדים בישראל כסמל להמשכיות שרשרת הדורות. לט"ו בשבט יש גם טוויסט ציוני חשוב במעשה הנטיעות שאותו מעודדת הקרן הקיימת לישראל.

לנטוע אילנות באדמת ארץ ישראל זה חלום שהתגשם לדורות של יהודים בתפוצות זהו הנס החברתי בהתגלמותו של עם שכונן עצמאות בארצו ודואג לטפח אותה

חשוב לציין כאן גם את זכותם של בני המיעוטים על האדמה המשותפת לנו עלינו לחלוק אותה בחוכמה כך שתיתן פרייה לכל תושביה ולא תהיה לאדמת מריבה

ט"ו בשבט הוא גם חג לדמוקרטיה הישראלית בו נחנכה האסיפה המכוננת של כנסת ישראל

המשורר נתן אלתרמן היטיב לתאר את המעמד המיוחד ברמיזה סאטירית לאתגרים שעומדים לפניו:

מֵרוּחוֹ הָעַזָּה שֶׁל אוֹתוֹ עֶרֶב-שְׁבָט / בּוֹ נוֹלַדְתְּ, אֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת.

אַתְּ לֹא נֶצַח תִּחְיִי בְאוֹרוֹ שֶׁל בָּרָק… / לֹא! גַּם לָךְ עוֹד נָכוֹנוּ בְעַיִן / יְמֵי-חֹל וְנִמְנוּם וּוִכּוּחַ-שֶׁל-סְרָק, / בְּלִי תִזְמֹרֶת וּבְלִי שְׁנוֹת-אַלְפַּיִם…

עוֹד יוֹמֵךְ, אֲסֵפָה, בַּשִּׁגְרָה יְכֻרְסַם, / וּכְבָר שֵׁן לָךְ לוֹטְשִׁים לְמַפְרֵעַ / הַלִּשְׁכָּה וְהַנְּיָר הָאוֹרְבִים לְעַרְשָׂם / שֶׁל תְּקוּפוֹת וּדְגָלִים וְאִידֵאָה

אז אולי חגיגת הנס מתבטאת בסיפור שלנו כחברה וכעם שזכה לכונן עצמאות מדינית כמדינת חוק המושתת על יסודות צדק וחירות אולי לשם כך משה אותנו משה בדמות האב הקדמון כנציג האלוהים מעבדות מצרים. עלינו מוטל האתגר לקיים את שגרת חיינו ולהמשיך להנחיל את הסיפורים הגדולים שמהווים את הדבק שמחבר בננו ומאחד אותנו כעם עם סיפור משותף שיש להמשיך ולדרוש את משמעותו לימינו כדי שנוכל להמשיך את הסיפור שלנו ביחד.

בתמונת הכותרת : איוואן אייווזובסקי,  "ויבואו בני ישראל בתוך הים", 1891.

באדיבות: ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית