יהודית ודמוקרטית עושים בסופר
חיבור לשורשים, דו קיום, אקזיסטנציאליזם במחלקת הקפואים.
סטארט אפ טלוויזיוני של עובד ערבי חרוץ ומאושר, פרופסור להיסטוריה נרגן וקמצן, מאבטח מגדולי תיאטרון היידיש, זוג קצבים שמגשימים את התפילה "מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׁרָאֵל", ובוצ'ה בארון.
והרי דוגמא מפרק 11 של העונה רביעית:
שני עובדים כלליים ברשתות מתחרות. אחד ממוצא ערבי והשני מזרחי, שרים בהונגרית על מצבה של לקוחה שסביר להניח שהייתה ניצולת שואה.
הסדרה נוגעת בעצבי הקיום הישראלי, בזירת התחרשות הכי שגרתית ובנאלית. קרקס של קומדיית מצבים המעמידה לנו מראה מבריקה לפנים.
את מי שכחו? אני חושב שכולנו שם. עדות, מגזרים, קשישים עד ילדים, גרוטסקה חיננית מעודנת של רוסים (סליחה מולודובאים), מרוקאים, אליטה אשכנזית, ערסים וכוכבה שהיא הכול מהכול ובעיקר הישראלי המכוער.
גיבורי "החמישייה הקאמרית" סאטירה נפלאה ונשכחת חוזרים בגדול לצד יעקב בודו, שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות כשנוער ישראלי מבחין בו וקורא "הנה צ'יבוטרו", ולא יודעים דבר על קומדיאנט עילאי ממשמרי העולם שחרב בשואה. בזכות הסדרה האיש בגיל 92 נעשה סלב של ילדים בגילאי יסודי.
הכוכב הראשי הוא כמובן רמזי. זרקור על "הערבי הטוב", מורעל עבודה, אופטימי, אוהב אדם, מנטש אמיתי שמלטף את האגו לכולנו. הסיפור האנושי לא רחוק מהכוכב האגדי.
השחקן אמיר שורוש הוא רמזי. אמיר גדל באילת לאם יהודייה ממוצא תימני ואב ממוצא ערבי נוצרי. רציתם רמזי? קיבלתם רמזי. נשוי לשחקנית תיאטרון יהודיה והוא לא דובר ערבית.
במציאות הישראלית של שסע חברתי מהחמורים בתולדות המדינה צומחת ועולה לממדי נטפליקס וטקס פרסי האמי, סדרה שמחממת את הלבבות הבוערים שלנו (לא מהוויטרינה של אנטולי וניסים) ומזכירה לכולנו שבתוך החקיקה, ההפגנות, החרדה לשלום המדינה, אפשר גם לצחוק.
בזכות הסדרה, כשאני מעמיס עוד שקית של גמבות לעגלת הסופר, אני מבחין ברמזי מסדר את העגבניות, ניסים מניף סכין על הפולקע, כוכבה פולטת אנחה לפני שתעביר עוד מוצר, וצ'יבוטרו מנומנם שעוד אחד נכנס לו מתחת לאף.
מי שעדיין לא צפה, זה הזמן. זו הסדרה שלנו, אנחנו השחקנים הראשיים. בודו, שורוש, קולר, נבון, מור, סוויסה, סטיופין, נגוסה ועדיקא רק מגישים לנו את החשבון.
התמונה באדיבות ויקיפדיה