זיכרון רצח רבין כהזדמנות לשיח בונה בחברה

מוצאי שבת 4 בנובמבר 1995 צפיתי עם המשפחה בטלוויזיה. כל מוצ"ש שידרו אז סרטים ישראלים. לפתע רצו כתוביות במסך. "מבזק בעקבות תקרית בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב". או משהו דומה לזה.

אני זוכר את המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש: שוב פיגוע.

זו הייתה תקופת שיא של פיגועים שליוו את תהליך השלום. דיסוננס קטלני שחווינו. כשגילנו שמדובר ביהודי, חובש כיפה שהיה לוחם בגולני, השמיים נפלו. מצאנו את עצמנו בלי ראש ממשלה, בתוך שסע חברתי שהחברה הישראלית לא ידעה כמותו.

"ביום שבת אבא הלך לישון לפני שהספיק ללבוש כותנת לילה, כי אחד הילדים הרג את אבא". כך כתבתי.

זה מה שאני זוכר מתוך שיר שהנחתי על דוכן שהמחנכות הקימו במרכז בית הספר, כדי לאפשר לנו להתבטא.

היום. כשאני מדבר עם בני נוער על רבין, מרגיש לי כמו שדיברו איתי על בן גוריון כשהייתי בגילם.

ידעתי שהוא דמות חשובה מההיסטוריה, אבל לא הרגשתי קרבה אישית או רגשית אליו.

הניתוק הזה קשה לי. באחד ממפגשי הבר מצווה שהנחתי, שוחחתי עם הנער על משמעות זיכרון הרצח. צפינו יחד בסרטון על עצרת השלום שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בערב בו רבין נרצח וחווינו יחד את התחושות הקשות באמצעות הסרטון.

כיום, במציאות הישראלית. נראה כאילו השסע החברתי רק הולך ומחמיר. כאילו לא למדנו לקח. אני מאמין כי החיבור לזהות יהודית ולמקורות תרבות ישראל על פי תפיסת היהדות החילונית, יכולה לסייע לקדם שיח בונה בין הזרמים השונים בחברה. כך יוכל החילוני להתקרב לדתי לא בכדי להיטמע בעולמו או לנסות להשפיע זה על זה לשנות את דעתו, אלא כדאי ללמוד זה מזה ולהיבנות יחד. בתהליך ההכנה לבר מצווה, או בהרצאות שאני מביא לקהילה חשוב לי להביא את מגוון הקולות מהזרמים השונים בתרבות היהודית מתוך דוגמאות רבות של אמצעי המחשה מגוונים כמו: סרטונים, שירה, אומנות, אירועים היסטוריים מרכזיים, ודמויות מופת מעוררות השראה.

למשל בדוגמא הבאה: בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה, כתב כומר פרוטסטנטי בשם מרטין נימולר מאין שיר וידוי על תחושת החידלון שלו כאזרח גרמני שמדינתו נפלה לידי משטר אימתני, והוא לא עשה דבר כדי למנוע את זה.

השיר נקרא: "לא הרמתי את קולי".

נהוג לקרוא אותו בטקסי זיכרון לרצח רבין. שיר המבטא חשש לאובדן הדרך הדמוקרטית.

כמחווה לנימולר כתבתי את השיר הבא בהתאמה למציאות חיינו:

כשירו באתיופי

זה לא עשה לי כלום

כי אני לא שחור

כשהשפילו את ההומו

זה לא נגע בי

כי אני סטרייט

כשעקבו ערבי לבדיקה

המשכתי בדרכי

כי אני יהודי

כששלחו הוצאה לפועל לשכן

זה לא הזיז לי

כי אני ממעמד בינוני

כשזרקו הערה מינית לחיילת

המשכתי לחייך

כי אני אחד מהחבר'ה

כשהנכה לא יכל להיכנס לבית קפה

המשכתי לשתות בכיף

כי אני מאה אחוז בריא

הבהרתי מה בעייתי?

אני רוצה להזמין אתכם/ן לחשוב מה אנו יכולים לעשות בסביבתנו כדי למנוע תופעות אלימות. מרמת המודעות ועד לנקיטת פעולה במסגרת הנכונה לכם/ן.