איך להרכיב את הפאזל
איך להרכיב את הפאזל
התארחה אצלנו במדרשה קבוצה מאוד מיוחדת של תלמידים משני תיכונים מהחלק המערבי של גרמניה, ליד העיר דיסלדורף. מפגש בין גרמנים לישראלים תמיד מרתק וחשוב בעיני לאור העבר המשותף הנע בין תור הזהב של התפתחות היהדות המודרנית במאה התשע עשרה, לתקופה האפלה בהיסטוריה של המאה העשרים באכזריות פשעי הנאצים.
הם בני הדור הרביעי המעוניינים להדק את הקשר עם הנוער שלנו, כשבננו הולכים ומתמעטים שורדי השואה, ובינם נעלמים הרוצחים. השאלה שמבקשת לאסוף את חלקי הפאזל לחיבור מוצלח תהיה איך ממשיכים מכאן עם הדורות הבאים לאור מטעני העבר?
מלווה הקבוצה מר קלאוס פטר רקס, אדם משכמו ומעלה שהקדיש את חייו לקירוב לבבות בין יהודים נוצרים ומוסלמים במדינות אירופה וישראל. קלאוס נפגש עם ג'ודי גריי, חברת קהילת חנתון, בתחילת השנה בבית קברות יהודי בלטביה מהמדינות הבאלטיות במזרח אירופה. ג'ודי הגיעה לשם בעקבות הסיפור האישי של משפחתה שמהווה חלק מהתבליט ההיסטורית של העם היהודי, וזה גם מה שהביא לשם גם את קלאוס ביחד עם קבוצת תלמידים מגרמניה. הם ביקשו לחלוק כבוד לקהילת היהודים שנרצחה ביערות לטביה רק בשל יהדותם בתקופת השואה, על ידי עבודות שיפוץ ושחזור מצבות. לשמר את מה שהדור הקודם שלהם ביקש להשמיד. בזכות קלאוס עשרות תלמידים מגרמניה חוו בגופם וברוחם את הקשר העמוק לתיקון העוול ההיסטורי הנורא שנגרם לא מזמן בידי קלגסים בני עמם. בעקבות המפגש שם בלטביה עם ג'ודי הוא הגיע אלינו לחנתון עם צוות מחנכים כדי להכיר את פינת החמד שלנו בין העמק לגליל. הוא התרשם מסיפור הקהילה והחליט להביא לכאן את תלמידי בית הספר מעיר מגוריו בגרמניה.
בשבוע האחרון הם היו כאן אתו ואתנו כאורחים במדרשה. הצטרפו לקבלת השבת שלנו, בילו אתנו בבריכה, ובמשך השבוע טיילו במקומות שונים בגליל ובמרכז. הם ביקרו באתרים קדושים לנצרות באזור הכנרת, בילו במושבה הגרמנית בחיפה, חגגו את השמש על חוף הים אחרי שחוו את ההיסטוריה העתיקה של ציפורי וקיסריה. שמעו על הנאום האחרון של רבין בכיכר (בתמונה), בילו במרכז תל אביב ועלו על תצפית גשר המשאלות של יפו העתיקה כדי לראות את העיר העברית הראשונה, רווית השמש והמגדלים, לחוף הים התיכון.
הדבר החשוב להם היה ללמוד איך להרכיב את הפאזל, בין יהודים לשכנים הערבים, ובין ישראלים לגרמנים. הם נפגשו עם תלמידי בית ספר בבנימינה, עם בני נוער מבית ספר תיכון של ביר אל מכסור השכנה. ובוודאי עם בני הנוער שלנו מחנתון, בשיחות היכרות על מגש של פיצה.
חלקי הפאזל לעתיד שהם הגיעו להרכיב, בעיקר התפרקו להם. סטריוטיפים נשברו כשהם שמעו מפי דובר מועצת ביר אל מכסור על השתלבותן של הנשים הבדואיות בחברה, על כך שאין פוליגמיה בכפר, ורבות מסיימות אוניברסיטה במקצועות שונים. הם שמעו על מגוון הזהויות היהודיות בקשת הפלורליסטית של חנתון, כשחוו קבלת שבת משותפת עם הקהילה, וסיירו עם דבי, תושבת הקיבוץ, וגילו שהקיבוץ של ימינו הוא לא הקיבוץ שמכירים מספרים על תולדות הציונות. כך שהם בעיקר אספו חלקים שהתפרקו ולמדו להכיר את התמונה המורכבת של המציאות הישראלית, וזכו להרכיב חלקים ממנה במפגשים עם בני הנוער מקבוצות הזהות השונות בחברה.