יסודות הישראליות הנעדרים ממערכת החינוך

שני יסודות מהותיים לזהות הישראלית חסרים במערכת החינוך הממלכתי. לימודי יהדות והשפה הערבית. השלמות הישראלית מורכבת מחיבור עמוק להוויה היהודית על גווניה ולשפות הדבורות במדינה. כל יהודי בארץ מדבר עברית או לומד אותה כדי להתאקלם בחברה, בעוד ערבית נשארת שפת המיעוט ומעטים היהודים בארץ שדוברים אותה.

לא ייתכן כי מדינת היהודים השואפת להיות מדינה נאורה, שוחרת שלום. תאפשר התעלמות גסה ואגרסיבית משפת מיעוט לא מבוטל השוכן לצד כל עיר עיירה או יישוב בתוך הארץ ומעבר לגבולותיה. מערכת החינוך הממלכתית אינה מעודדת את שני היסודות המרכיבים את התמונה השלמה של הישראליות. ילדים ונערים מסיימים את מסגרות הלימודים ומתגייסים לצבא כשאינם בקיעים ביסודות היהודים של המדינה היהודית. החינוך הממלכתי לא נותן מקום להיכרות עם עולם התורה שבעל פה, ספרות הגאונים ומחשבת ישראל מודרנית המתבטאת את ערכי היהדות. אלא רק במגמות ייחודיות למתעניינים בלבד. לא ייתכן כי מערכת החינוך הממלכתית לא תנחיל במסגרתה את רזי הממלכה. אינני מתכוון כלל ללימודי קודש בלשון הציבור הדתי. תפילה והלכות הם נושאים חשובים לציבור הדתי, לא לציבור החילוני ממלכתי. כל תלמיד במדינת ישראל צריך להכיר סידור תפילה ואינו מחויב כלל להשתמש בו. למעשה ראוי שבמערכת החינוך הממלכתית יחנכו לערכי ההומניזם החילוני אוניברסלי כך שתוכל מדינת היהודים על פי החזון של מייסדיה. להיות מדינה ככל המדינות המודרניות המאפשרות חופש דת וחופש מדת. אין לדרוש או לכוון תלמידים בחינוך הממלכתי להתפלל וללמוד סוגיות הלכתיות ודברי רבנים. אך יש לכוון להיכרות מעמיקה עם עולם התרבות היהודית.

באמצעות הוראת מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית, אומנות יהודית והיכרות עם קבוצות זהות וזרמים שונים בתפוצות, יוכלו התלמידים במערכת החינוך להכיר ולדעת שהם חלק מעם ייחודי, שלו תפוצה רחבה, עדות שונות ותרבות עשירה ומגוונת. מערכת החינוך הממלכתי הינה חילונית במהותה. על כן הנחלת הזהות היהודית בה  צריכה להתבטא לאור תרבות ישראלית חילונית הכוללת בין היתר הגות ציונית, שירה עברית, ואומנות ישראלית מודרנית ואולי יתר מכל עידוד חשיבה ביקורתית ועצמאית בקרב התלמידות והתלמידים.

התלמיד יעשה את הבחירה שלו כיצד לבטא את יהדותו עם תהליך התבגרותו. את השפה הערבית חייבים ללמוד במערכת החינוך הממלכתי. לא ייתכן כי משרד החינוך הישראלי ירכז מאמץ על הוראת השפה האנגלית בעודו מזניח את חשיבות לימוד הערבית. במדינה שוחרת שלום עם שכניה, כפי שכתוב במגילת העצמאות: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו".

החזון לא יתממש אם מערכת החינוך הממלכתי לא תקנה לאזרחיה יכולות בסיסיות לתקשר בין תושביה. כיצד יגדלו יהודי לצד ערבי במדינה, יתגייסו יחד לצבא או לשירות לאומי ויבנו את בתיהם זה לצד זה כשהם אינם מסוגלים לתקשר זה עם זה. ניכר כי המאמץ לדעת עברית בקרב הציבור הערבי גדול יותר משום שבני המיעוטים נדרשים להשתלב בחברה הכללית לטובת חיי רווחה בעוד שקבוצת הרוב היהודי במדינה הדובר את השפה השלטת. אינו נדרש בשפת המיעוט על מנת להגיע לחיי רווחה. מה ערכם של יתרונות כלכליים ושגשוג טכנולוגי בעוד אין אפשרות להגיע לשלום אמת עם השכנים הקרובים לנו?

ישראלי שלם הוא זה שבקיא ברזי הממלכה של המדינה היהודית ודובר את שפת השכנים הערביים מעבר לגבול והשוכנים לצידו. מערכת החינוך הישראלית נדרשת לשינוי מהותי על מנת לאפשר את הטמעת שני היסודות הללו ויפה שעה אחת קודם. בתי ספר דו לשוניים, ורשת חינוך תל"י (תגבור לימודי יהדות) מהווים דוגמא לכך שניתן לשים דגש על אחד מהיסודות וזה כמובן מבורך. אולי ניתן לשלב בין שניהם במוסד חינוכי אחד ובכך לבטא את החינוך לשלמות ישראלית.